המוסד לביטוח לאומי - ויצמן נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח'

פסק דין

א. מבוא

בפניי תביעה כספית ע"ס 389,027 ₪, שהגיש התובע כנגד הנתבעות בהליך של סדר מקוצר, במסגרתה עותר התובע לחיוב הנתבעות לשפותו מכח הסכם בו התקשרו הצדדים לפיו התחייבו הנתבעות לפצות את התובע באותם מקרים בהם הן אחראיות לפצות נפגעים מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), והן גם עשויות להיות אחראיות לפצות את התובע מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "ההסכם").

בבסיס הדרישה לשיפוי עומדת פגיעתו של מר שלמה קלבבה (להלן: "המנוח"), אשר נפגע ביום 22.1.02, עת נהג ברכב (להלן: "התאונה"), אשר בוטח במועדים הרלבנטיים בפוליסת ביטוח חובה אצל הנתבעות. לטענת התובע בכתב התביעה, כתוצאה מהתאונה אושפז המנוח עד ליום 31.1.02 (סעיף 3), כן נטען כי בתאונה נהרג חברו של המנוח ובשל רגשות אשמה קשים שחש בשל כך התאבד המנוח ביום 3.6.02 (סעיף 4). בסעיף 5 לכתב התביעה טען התובע כי המנוח נחשב כנפגע תאונת הדרכים על פי "הלכת אלסוחה".

לטענתו כתוצאה מהתאונה משלם התובע למנוח דמי פגיעה ולתלויי המנוח גמלאות כחוק, על בסיס טופס הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום גמלה לתלויים בנפגע עבודה.

במסגרת התביעה טוען התובע כי על הנתבעות לשפותו בסך של 257,281 ₪, המהווה 55% מסכום הגמלאות בהיות המנוח נהג ברכב. לסכום זה מתווספת הריבית הקבועה בסעיף 6 להסכם בשיעור של 20%, בגין איחור בתשלום, העולה כדי סך של 131,746 ₪.

בדיון מיום 9.3.09, הסכימו הצדדים כי תינתן לנתבעות הרשות להתגונן וכי תצהיר הנתבעות ישמש ככתב הגנה. (בש"א 203986/09).

לנוכח אופייה של המחלוקת אשר נתגלעה ביניהם, הגיעו הצדדים לכדי הסכמה כי לאחר הגשת סיכומים בכתב יינתן על ידי פסק דין על בסיס הראיות שהוגשו על ידם ללא צורך בשמיעת עדים.

בהתאם להודעות שהוגשו מטעם צדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 16.5.10, על הגשת סיכומים בכתב, תוך כך שקבעתי כי כל צד יהא רשאי להעלות טענותיו בכפוף להסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי ביום 15.2.10, במסגרת רע"א 1761/09. כן קבעתי כי כל צד יהא רשאי להעלות טענותיו המשפטיות בקשר עם אופן הגשת חוות הדעת אשר צורפה על ידי התובע לראיותיו (ת/14).

סיכומים בכתב הוגשו מטעם הצדדים, לרבות סיכומי תשובה מטעם התובע, ולפיכך הגיעה השעה לדון ולהכריע בטענות הצדדים.

ב. הבקשה לתיקון כתב התביעה

מפאת העובדה שהצדדים הקדישו חלק נרחב בסיכומיהם בקשר עם הסוגיה שעלתה מהבקשה לתיקון כתב התביעה שהגיש התובע, מצאתי להתייחס לכך במסגרת פסק הדין.

במסגרת בקשה לתיקון כתב התביעה שהגיש התובע (בש"א 216996/09), עתר התובע לתיקון כתב התביעה באופן שבסעיף 5 לאחר המילים "כנפגע תאונת הדרכים" יירשם: "הן כנפגע ישיר בתאונה והן כנפגע עפ"י הלכת אלסוחה". במסגרת סעיף 1 לבקשה טען התובע כי בשל טעות נשמטו המילים "הן כנפגע ישיר" מסעיף 5 לכתב התביעה, על אף שברור שהנפגע נכח בתאונה ונפגע בה באופן ישיר כפי שעולה מסעיפים 2 ו -3 לכתב התביעה.

לאחר שהובאו בפניי טענות הצדדים בעניין, הוריתי בהחלטתי מיום 9.7.09, על דחיית הבקשה. במסגרת סעיף 10 להחלטתי קבעתי כי: "תיקון כתב התביעה כעת, שנולד רק לאחר שנחשפו לעיני המבקש טענות ההגנה של המשיבות אשר נטענו על ידן במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, ואשר יש בו כדי הוספת עילה חדשה שאין חולק כי זו התיישנה, תגרום עוול ותפגע מהותית בזכויות המשיבות, ולפיכך אין להותירו".

על החלטתי זו הוגשה על ידי התובע רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א בתיק רע"א 2761/09. במסגרת פסק הדין ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה: "הבר"ע תידחה, כתבי הטענות יישארו כפי שהוגשו אולם כל בעל דין יוכל להעלות טענות משפטיות למסקנות הנובעות מן העובדות כפי שפורטו בכתבי הטענות".

ג. טענות הצדדים

לטענת התובע, במסגרת התביעה שלפניי, הוכחו על ידו הרכיבים הנדרשים בהתאם להסכם לפיהם, המנוח נפגע בתאונת דרכים ונקבע על ידי רופא מטעם התובע קשר סיבתי בין הפגיעה של המנוח לבין ההתאבדות (ת/14), והנתבעות חבות על פי פוליסת ביטוח שהוצאה לרכב בו נהג המנוח.

בסיכומי התובע צוטטה פסיקה בקשר עם טענתו לפיה תביעות המוגשות על פי ההסכם שבין הצדדים הן תביעות חוזיות שאינן דורשות הגשת חוות דעת רפואית ערוכה כדין אלא הן מתבססות על קביעות של וועדות ומומחים מטעם התובע בלא צורך לערכן כחוות דעת ומבלי שיש לנתבעות זכות לחקור את עורכי המסמכים ולערער על קביעותיהם הרפואיות, הן בשאלת הקשר הסיבתי שבין הנכות לתאונה והן בעניין שיעור הנכות שנקבע.

התובע שב וטוען כי תביעתו מבוססת על עילה חוזית ולפיכך אין כל רלבנטיות אם נכתב בכתב התביעה שהמנוח הינו בבחינת "נפגע ישיר" או "נפגע עקיף".

לטענת התובע, העובדות כפי שתוארו על ידו בכתב התביעה מולידות לעיזבונו של המנוח זכות לפיצויים מאת הנתבעות בשל מותו של המנוח מכוח חוק הפיצויים הן כנפגע ישיר בתאונה והן כנפגע משני על פי הלכת אלסוחה.